בשבילי ריקות
זה להתבונן במצב כלשהוא בלי להגיב אליו או להיקשר אליו באופן אישי או פנימי
הדגש בשבילי פה הוא על התבוננות ונשימה

כמו שבבודהיזם יוצאים מנקודת הנחה שדברים מופיעים בתודעה שלנו ובמציאות שלנו
כמו עולים מתוך הריק מתוך השקט

יש בהם ארעיות

ארעיות שבעזרתה דבר נולד מדבר

אך כאשר משהו מופיע מולי
אדם ,נושא,מחשבה, שיחה וכו

ואני לוקח אותו פנימה נאחז בו והופך אותו לשלי על שלל צורות השיוך
אני בעצם מעכב את הדבר הבא מלהגיע
ולא תומך בארעיות ובזמניות של החיים וכמובן בפתיחת עוד אפשרויות

כאשר אני מתבונן לדוגמא בפחד כמו תכשיט וחוקר אותו כמו שג'ידו קרישנמורטי לימד אותנו
נפתחות לפני אפשריות חדשות של תגובה אל הדבר

אך כאשר אני מגיב אליו כמו שאני מכיר את תגובותיי מהעבר כלפי פחד
אני מתחיל רצף פעולות של התודעה של הגוף ושל הנשימה

כאשר אני עומד ריק מול הדבר ומתבונן בו כחוקר נינוח ונושם
יכולה להופיע מולי אפשרות חדשה

- על הרצף של ריקות שהות נשימה וחמלה :

כאשר אני לומד לשהות במקום מבלי להזדהות עם ה"מופע"
אני יוצר מרווח
מרווח שלתוכו אני יכול להכניס נשימה מודעת
הנשימה יוצרת מרווח ביני לבין החוץ ובנוסף אני מניע את עצב הוואגוס

מה שמאפשר כניסה של חמלה ביני לבין ה"מופע"
הן מבחינה אנטומית ביולוגית
והן מבחינת ההבנה שלכל מה או מי שמופיע מולי
קודם כל יש סיבה והקרנה של תודעתי
דבר שני ה"דבר" הוא לא אני

וכמובן גם לו ישנה הזכות להיות מאושר ומשוחרר מסבל בדיוק כמוני